החב' לפיתוח שורש בע"מ נ' נאמן ואח'

החלטה

1. בפני בקשת הנתבעים שהוכתרה בכותרת "בקשה לדחייה ו/או מחיקת התביעה על הסף ו/או לעיכוב הליכים ו/או למחיקת הכותרת ו/או למתן רשות להתגונן".

בבקשתם טוענים המבקשים שלל טענות, אך כפי שיובהר להלן סבורני, כי בשלב זה יש מקום לדון אך באחת מטענותיהם, היא הטענה שנוכח מגוריהם מחוץ לישראל, בארצות הברית, היה על המשיבה לפנות בבקשה למתן היתר להמצאת כתב התביעה אל מחוץ לתחום המדינה, בהתאם להוראת תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות"). משלא עשתה כן המשיבה הרי, שכתב התביעה וההזמנה לדין טרם הומצאו כדין למבקשים. לשיטת המבקשים מחמת הטעם האמור יש למחוק את התביעה על הסף.

2. דין הבקשה למחיקה על הסף להידחות, שכן אף אם לא בוצעה המצאה כדין של כתב התביעה אין בכך כדי להוביל למחיקתה על הסף. יחד עם זאת, ככל שלא בוצעה המצאה כדין, ייתכן ואין מקום לדון בתביעה לגופה והתובעת לא תהיה זכאית לקבל פסק דין לטובתה, אף אם הנתבעים אינם מגישים הגנתם.

פגם בהמצאת כתב התביעה ואף אי המצאה כלל אינם מהווים נימוק למחיקת התביעה על הסף, אך עשויים להוות טעם למחיקת התביעה מחוסר מעש, ככל שלא ניתן לדון בתובענה מחמת אי המצאתה לנתבעים.

3. אין מחלוקת שהנתבעים אכן מתגוררים בחו"ל וכן אין חולק, כי התובעת לא פנתה אל בית המשפט בבקשה בהתאם לתקנה 500 וממילא אף לא ניתן לה אישור להמציא את כתב התביעה אל מחוץ לתחום המדינה.

אין חולק אף, כי המצאת כתב התביעה לנתבעים בהתאם להוראות תקנה 500 לתקנות היא דרך המלך במקרה דנן. יחד עם האמור המשיבה סבורה, כי מחמת התנהגות הנתבעים יש בטענתם בעניין הפגם בהמצאה משום חוסר תום לב, ולפיכך הם מנועים מלהעלות טענתה זו. במה דברים אמורים ?

לאחר שנודע לנתבעים על דבר הגשת התביעה הם פנו אל בית המשפט בבקשה להורות לתובעת לשלוח את כתבי הבי דין אל מענם בחו"ל, וכן ליתן להם שהות לשכור את שירותיו של עורך דין בישראל לשם ייצוגם בתובענה דנן.

המשיבה המציאה למבקשים את כתבי הבי דין למענם בחו"ל באמצעות הדואר.

לשם השלמת הדברים יאמר, כי דומה שאכן המבקשים פנו להתייעץ עם עורך דין ישראלי והוא אף נמצא "מאחורי הקלעים" בהליך דנן, אך רשמית אינו מייצגם.

4. ככלל, בעל-דין המבקש לנהל הליך כנגד בעל-דין שכנגד הנמצא מחוץ לישראל, מחויב לבקש מבית-המשפט היתר להמצאת כתבי-בית-הדין אל מחוץ לתחום. מכוח ההמצאה לפי ההיתר, רוכש בית-המשפט בישראל סמכות שיפוט על בעל-הדין הזר, ובכך מרחיב את תחום סמכות שיפוטו כלפי חוץ. מגיש הבקשה להמצאה לחו"ל בהתאם לתקנה 500 לתקנות צריך להוכיח מספר תנאים מצטברים: ראשית, כי מתקיימת אחת מהעילות להמצאה אל מחוץ לתחום המדינה, וזאת ברמת הוכחה של "תביעה הראויה לטיעון". שנית, כי מתקיימת לכאורה "שאלה רצינית שיש לדון בה", כך שאין מדובר בהליך סרק. אף אם מתקיימים שני התנאים האמורים, עדיין רשאי בית המשפט שלא להיעתר לבקשה אם מצא שהוגשה באיחור בלתי סביר. ראו: תקנה 501(ב) לתקנות.

5. התפיסה השלטת במשפט הישראלי, הינה כי המצאת כתב תביעה היא פעולה משפטית בעלת משמעות, וכי על-מנת שיהיה תוקף להמצאה, עליה להתבצע כדין, קרי - בהתאם לכללים המסדירים את דרכי ההמצאה. ככלל אי עמידה בכללים המסדירים את דרך ההמצאה, מובילה לאיון תוקפה. בהתחשב בכך, העיקרון השולט במשפט הישראלי הפנימי הוא "כלל ההמצאה" ולא "כלל הידיעה", למעט במקרים חריגים ויוצאי-דופן. ראו: בש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (פורסם במאגרים); רע"א 8467/06 עוקסה נ' בית הברזל (פורסם במאגרים).

7. בד בבד, יש לבחון האם הוכח חוסר תום-לב דיוני מצד הנמען הזר העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, באופן המצדיק לאשר את תוקף המצאת כתבי-בית-הדין על-אף הפגם שדבק בדרך ביצוע ההמצאה.

בהקשר זה יוער כי עצם עמידת הנמען הזר על ביצוע ההמצאה בדרך התואמת את הוראות הדין, לא תיחשב חוסר תום-לב דיוני בהעדר נסיבות מיוחדות נוספות, המקימות מניעוּת או המצביעות על ניסיון להשיג יתרון דיוני החורג מתכלית התקנות. אחרת יפגע כוחן של התקנות.

לבסוף, יצוין כי ראוי לבחון האם הנמען הזר השתהה במידה בלתי סבירה בהעלאת הטענה הנוגעת לפגם בהמצאה, באופן שעשוי להצביע כי ויתר על הטענה.

8. כתב התביעה אכן הומצא לנתבעים באמצעות הדואר והם אף העלו טענות כנגד התובענה גופה. ברם, הנתבעים טענו טענתם באשר לאי מתן היתר ההמצאה לחו"ל בהזדמנות הראשונה, מיד לאחר שקיבלו לידיהם את כתב התביעה והבינו במה דברים אמורים.

המבקשים אמנם מקשים על המשיבה לנהל את התביעה ונמנעו, ככל הנראה במודע, מלייפות את כוחו של עורך דין בישראל לקבל עבורם את כתבי הבי דין. ברם, עסקינן בצדדים יריבים ובנסיבות אלה אי רצונם של המבקשים להקל על המשיבה להמציא להם את כתב התביעה, באמצעות מורשה, אינה מהווה התנהגות בחוסר תום לב ואף אינה מונעת מהמשיבה ללכת בדרך המלך, שהינה כאמור, להגיש בקשה להיתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט.

9. סופם של דברים הוא, כי כתב התביעה לא הומצא למבקשים כדין ובנסיבות אלה, אף אין לדון בשלב זה ביתר טענותיהם. שומה על המשיבה לפנות לשם קבלת היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט וככל שבקשתה תיעתר והתובענה תומצא, יהיה מקום לדון ביתר טענות המבקשים.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אב תש"ע, 05 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.